ב־25 בספטמבר 2024 פרסמתי את המאמר ״לשבור את לולאת הזמן״, שבו כתבתי כי הסמל שנכפה עלינו כ״סמל להזדהות עם משפחות החטופים ולמחויבות לשחרור החטופים בדרך של שלום״, הלולאה הצהובה, כלל אינו תמים ובלתי מזיק כפי שרבים נוטים לחשוב. הוא נגוע, או ליתר דיוק מקודד, בתוכנית שמחזירה שוב ושוב את העם היהודי אל תוך לולאת זמן: אל השבי, אל הגטו, אל באבי יאר, אל תאי הגזים ואל תרחישים נוספים של גזירת סבל והשמדה המונית. כן, גם כאן עמדנו מול כישוף שחור של ממש. הקידוד הזה לא הותיר לנו שום סיכוי, לא לניצחון, לא להישרדות ארוכת טווח כעם, ולא להמשך קיומה של המדינה בגבולותיה הנוכחיים. יתרה מזאת, רבים מאוד חשו חרדה למראה הסרט הזה, אי נוחות, ואצל אחדים אף הופיעה תגובה גופנית מוזרה לאחר השתתפות באירועים שבהם נראו רבות מן ה״לולאות״ הללו: מיגרנות, לחץ באזור בית החזה, ירידה בראייה, עלייה בלחץ הדם, התקפי חרדה פתאומיים, חלומות אימה על שבי או חנק, פגיעה באיכות השינה וכן הלאה. אך גם כאשר אנשים קשרו בין תגובתם הגופנית והרגשית לבין הסמל הזה, ברוב המקרים הם לא הצליחו להימנע מלענוד אותו, בגלל לחץ סביבתי, לחץ מצד הממונים או תעמולה, ועל אחת כמה וכמה לא יכלו לעשות דבר במציאות שבה הלולאות הצהובות הופיעו בכל מקום, ממש קפצו לעין וחדרו אל תת המודע.
מה ניתן היה לעשות, כדי:
– להשפיע על המצב הפנימי־פוליטי של הקרע,
-להביא לשחרור החטופים בדרכים ראויות והולמות, ולא באמצעות חתימה על גזר דין מוות לעצמנו כעם וכמדינה,
-להיחלץ מן הלולאה ההיסטורית המסויטת,
-להאיץ את הניצחון ולצמצם את מספר הנפגעים בקרב החיילים,
ולנטרל את פעולתו השלילית של הסמל על אנשים יחידים ועל העם כולו?
אז גם נוצרה התוכנית, על ידי, בסיוע הפעילים המרכזיים ביותר בקבוצה שלנו, שמוחקת את המטען השלילי מן הלולאה הצהובה, מגבילה את השפעתה, והחשוב מכול, מפרקת את ה״אֲזִיקִים״ האנרג-אינפורמציוניים שלא אפשרו לא לצבא, לא לממשלה ולא למדינה כולה לפעול ביעילות למען שחרורם האמיתי של החטופים ולמען הניצחון.
התוכנה הקוונטית קיבלה ביטוי נוסף גם בסמל:
״תומכים בצבא, מאמינים בניצחון, מחכים שכולם ישובו לביתם״:
תוכנה, שהופעלה מספר פעמים על ידי חברי הצ'אט שלנו והופצה הלאה יחד עם סמל, עבדה בצורה נהדרת.
פעולתה של ״לולאת הזמן״ נוטרלה.
בפועל:
מפברואר עד אוגוסט 2024 שוחררו בפעולה צבאית 7 חטופים חיים וכן הושבו גופותיהם של 42 הרוגים. במסגרת העסקה השנייה, מינואר עד פברואר 2025, שבו 30 חטופים חיים. ולבסוף, בדיוק שנה לאחר תחילת פעולתה של התוכנית, נחתם ההסכם הסופי, וב־13 באוקטובר 2025 החזיר חמאס, בהתאם להסכם, את 20 החטופים החיים האחרונים, ובהמשך הוחזרו גם גופות ההרוגים. החיילים סוף סוף שבו הביתה.
כן. באותו רגע זה היה ניצחון.
למרבה הצער, לא ניצחון סופי.
ראש ההידרה לא הושמד. איראן, המממנת הראשית, המסיתה וה״מעוררת ההשראה״ של מלחמות וטרור נגד ישראל, רק ״ליקקה את פצעיה״ לאחר שאיבדה חלק מן השלוחות הפעילות שלה, ובו בזמן צברה כוח לקראת המכה הבאה, שהאקורד האחרון שלה עלול היה להיות פצצה גרעינית שכמעט כבר הושלמה.
אך כשם שישראל אינה נרדמת על משמרתה, אלא מצויה בתהליך מתמיד של ליטוש מענה צבאי הולם לכל איום, וליתר דיוק של מניעת קטסטרופה, כך גם אנחנו, משתתפי פרויקט ויז׳נז – למען החיים על פני האדמה – איננו יכולים לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שתפרוץ מלחמה הנושאת איום גרעיני ישיר.
לכן, יחד עם התוכנה ״שובו עם ניצחון״ ועם הסמל התואם לה ״תומכים בצבא, מאמינים בניצחון, מחכים שכולם ישובו לביתם״, נולדה גם התוכנה והסמל הוויזואלי ״אריה הברקתי״, שמטרתם הייתה באופן ממוקד למנוע את האיום הגרעיני הקיומי על ישראל ולהביא לניצחון במלחמה מול איראן ושלוחותיה. התוכנה והסמל הללו ״נשלפו מן השרוול״ כבר במלחמה הקודמת, שפרצה ב־13 ביוני 2025 ונקראה רשמית ״עם כלביא״. שימו לב ל״צירוף המקרים״, שבעה חודשים לאחר יצירת הסמל. כתוצאה ממלחמה שנמשכה 20 יום, תוכנית הגרעין של איראן נהדפה כמה שנים לאחור.
אבל, למרבה הצער, לכולם היה ברור שבכך הסיפור של האיום האיראני לא הסתיים.
לכן, כאשר ב־28 בפברואר החל המבצע הצבאי שכונה בצד הישראלי ״
שאגת הארי ״, (ושוב, איזה ״צירוף מקרים״!), שבנו ו״חשפנו״ את האריה שלנו והתחלנו להפעיל אותו באופן אינטנסיבי.
אבל כעת, נדמה לי, הגיע הזמן להסביר לכם את תרחיש התוכנית ואת משמעות מה שמתואר על הסמל.
אני מזכירה מדוע בשני הסמלים מופיע דימוי של אריה. ואכן, כפי שאנו יודעים, גם בשמותיהן של שתי הפעולות הצבאיות נגד איראן מופיעה המילה ״אריה״. וזה, כמובן, איננו מקרי:
- האריה הופיע על סמלו של שבט יהודה, שממנו, למעשה, נבע גם השם ״יהודים״.
יהודה היה אחד האחים שמכרו את יוסף לעבדות. זכותו הייתה בכך שהתנגד להריגתו, אך חולשתו הייתה בכך שלא עמד עד הסוף על סיכולן המלא של מזימותיהם הרעות של האחים, וכתוצאה מכך האח אכן נמכר לשבי.
אחת ההשלכות של זה היא שעד היום חוטפים את האחים והאחיות שלנו לשבי, לוקחים בני ערובה לעבדות, ואנחנו, כמו יהודה, שוב ״מפספסים את זה״. הגיע הזמן לעשות הכול כדי שזה לא יקרה שוב לעולם. בהמשך יהודה כיפר על החטא הזה, והקים את השבט שממנו יצאו מנהיגים ומצביאים שניצחו שוב ושוב את אויביהם והבריחו אותם.
- אריה, הסמל של שבט יהודה, הפך לאחד הסמלים המרכזיים בתהליך התקומה והקמת המדינה מחדש. האריה הוא סמל לאומץ, לגאווה, לעוצמה צבאית, לחוכמה ולכוח.
- בגימטריה, אריה הוא 216. 2+1+6=9, ו־9 הוא מספר אנרגטי מרכזי. וגם:
גבורה, בחור, בחירה.
- האריה הוא אחד מחיות הקודש, והוא קשור למלאך מיכאל, המגן של ישראל.
- בכתבי יד עתיקים האריה הוא גם סמל לתחייה. לפי אחת האגדות, ״הלביאה ממליטה גורים מתים ושומרת עליהם שלושה ימים. ביום השלישי מגיע האריה האב, מלקק את גוריו ומחיה אותם. לפעמים הגורים מתעוררים מנשימתו או משאגתו״. המשמעות היא שהאריה מסוגל לעורר את צאצאיו לפעולה. כך גם ביצירה ״מלך האריות״, סימבה שכמעט נשבר ושקע בוויתור, שומע את קול אביו ו״מתעורר לחיים״, וחוזר להיות מוכן למעשה ולמאבק. וזה בדיוק מה שהיה חסר לנו קודם, שנתעורר, שננער מעלינו את הקיפאון, ונמשיך את המאבק הצודק שלנו.
אפשר לומר זאת גם כך: האריה, כלומר המלאך מיכאל, לא אמור רק להגן, אלא גם להעיר ולהחיות מחדש את דור המגינים.
במציאות, מה שקרה אחרי 7 באוקטובר 2023 מטלטל לא רק בגלל ממדי האסון, אלא גם בגלל ממדי הגבורה, הכוח, האומץ ועמידת הרוח שהתעוררו כאן. בגלל עוצמת הפעולה האמיתית שראינו אצל הילדים שלנו, שעד לא מזמן נראו חסרי דאגות ומפונקים, אבל כשהגיעו לחזית הפכו לאריות של ממש.
אותי אישית מדהימה לא רק הגבורה של החיילים שלנו, אלא גם ה״גבורה הרגילה יומיומית״ של האזרחים. מספיק שפיגוע קורה, או אפילו רק עומד לקרות, וכמעט מיד המחבל מנוטרל בידי האנשים שנמצאים לידו. רק בישראל זה כמעט דבר מובן מאליו, ברגע הראשון שנשמעים יריות או צעקות ״מחבל!״, אצלנו לא בורחים ממקום הסכנה, אלא רצים ישר אליו, בלי לחשוב פעמיים. ובזכות זה מספר הנפגעים קטן פעמים רבות.
- האריה הוא לא רק סמל לכוח פיזי ולמלכות. יש לו גם מקום מיוחד בתורה ובדברי חכמי ישראל. לאריה יש בעברית שישה שמות, וכל אחד מהם משקף היבט אחר שלו: כוח, אומץ, הדר, עוצמה צבאית ואצילות. שאגת האריה יכולה להישמע למרחק של עד עשרה קילומטרים, והיא מעוררת פחד וגם יראת כבוד. הנביא עמוס אומר: ״אַרְיֵה שָׁאַג מִי לֹא יִירָא״ (עמוס ג, ח). הדבר מדגיש את עוצמתו הסוחפת של האריה, את הסמכות שהוא מקרין, ואת יכולתו להשפיע על כל מי שסביבו. בפרקי אבות נאמר: ״הֱוֵי גִּבּוֹר כָּאֲרִי״. זו קריאה להיות נחושים ואמיצים. האריה משמש עבורנו דוגמה, ומזכיר לנו שעלינו לעמוד בביטחון מאחורי האמונות והמעשים שלנו.
- בספר ישעיהו (כט, א) בית המקדש נקרא ״אריאל״, כלומר ״אריה של אל״. זהו סמל לעוצמתו ולגדולתו של המרכז הרוחני של העם היהודי. נוסף על כך, במשנה במסכת מידות נאמר שצורתו של המקדש הזכירה אריה: ״ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ודומה לארי״ (מידות ב, ו).
ועכשיו לחלק המעניין ביותר. למה דווקא אריה הברקתי?
- באלכימיה, האריה הירוק (ברקת) הוא חומצה שמנקה את פלדת הנשק מחלודה, או במקרה שלנו, מטהרת את כלי המלחמה בדרך אל הניצחון.
https://arzamas.academy/micro/alkhimia/11 
- האזמרגד (ברקת) הוא אבן מיוחדת. לפי אחת מדעות החכמים, נח, כשבנה את התיבה, קבע בה אבן אזמרגד (ברקת) כדי להאיר את החלל הפנימי, כי אחרת בתוך כלי שיט סגור ואטום היה שורר חושך.
- האזמרגד (ברקת) מסייע במאבק על הקדושה. כפי שנאמר במסורת שבעל פה, ברגע לידתו של משה התמלא כל הבית אור. וכאשר משה ירד מהר סיני, עור פניו קרן. גם על כך נאמר בקהלת: ״חכמת אדם תאיר פניו״. לדעת רבנו בחיי, האזמרגד (ברקת) הוא מסייע לחוכמה.
https://toldot.com/articles/articles_33319.html - לכל שבט בישראל הייתה אבן משלו, ששיקפה את התכונות והכישרונות של אותו שבט. המאבק על הקדושה הוא זכותו ותפקידו של שבט לוי, ומשה עצמו הרי בא משבט לוי. האבן של שבט לוי היא ברקת, כלומר אבן בוהקת וזוהרת. מעניין ששמה של האבן, ברקת, שווה בגימטריה 702, בדיוק כמו הביטוי ״נקימה על עובדי העבודה הזרה״. ועובדי עבודה זרה הם בראש ובראשונה מי שמקריבים לאליליהם קורבנות אדם, כולל תחת סיסמאות כמו ״מוות לכופרים״.
- האזמרגדים (ברקת) הם אבנים עתיקות מאוד. גילן של העתיקות שבהן מגיע לכשלושה מיליארד שנה. פירוש הדבר הוא שהן נוצרו זמן קצר יחסית לאחר היווצרות קרום כדור הארץ, המכיל יסודות שנולדו כבר בתגובות הגרעיניות המוקדמות של היקום. בריליום, אחד המרכיבים המבניים המרכזיים של ברקת, משמש גם באנרגיה גרעינית. במובן הזה, ברקת מסמל באופן סמלי שימוש בתגובות גרעיניות למטרות שלום, והדבר עומד בניגוד ישיר לתהליך יצירתו של נשק גרעיני באיראן.
- ברקת – חומר שקשור גם למצבי מעבר קוונטיים מיוחדים. קראו את הכתבה:
https://nplus1.ru/news/2016/04/25/tunnelberyl
שם מסופר שחוקרים גילו כי בתוך האזמרגד (ברקת), מולקולות מים שנלכדות בתוך תעלה צרה מאוד מסוגלות ״לקפוץ״ בין מצבים קוונטיים שונים.
כלומר, האריה הוא העוצמה, והאזמרגד (ברקת) הוא המשמעת של העוצמה הזאת. לא זעם כאוטי, אלא כוח שעובר דרך ״תעלה קוונטית״ באופן נכון ומדויק. זה אומר שניצחון אמיתי נולד לא רק מכוח גלוי לעין, אלא גם מפוטנציאל נסתר, שמתגלה דווקא בתנאים קריטיים. בדרך כלל האריה מזוהה עם עוצמה גלויה ופתוחה.
האזמרגד (ברקת) מוסיף ממד אחר: עומק, איסוף פנימי, כוח חבוי, שינוי בלתי נראה של מצב. כלומר, זה לא סתם אריה ששואג. זה אריה שמשנה את עצם מצב השדה שסביבו.
בתוך האזמרגד (ברקת), מולקולת מים שנמצאת במצב קוונטי כאילו אינה מצויה בנקודה אחת בלבד, אלא בכמה מצבים אפשריים בו־זמנית. מכאן שאריה האזמרגד אינו כלוא במסלול אחד בלבד. הוא רואה כמה מהלכים בבת אחת. הכוח שלו אינו חזיתי בלבד, אלא רב־עמדתי. וזה בדיוק מה שאנחנו רואים כאשר ישראל מנהלת מלחמה בכמה חזיתות במקביל.
ועוד נקודה מעניינת בהקשר של ״השוואת הצורה״:
למים רגילים יש קוטביות, מעין ״פלוס״ ו״מינוס״. בתוך בריל, כלומר בתוך ברקת, הקוטביות המובהקת הזאת כאילו נעלמת. אם מתרגמים את זה לשפת התוכנה, מתקבל כאן עיקרון חזק מאוד: אריה הברקתי מבטל את הפיצול הפנימי בתוך העם.
לכן אריה הברקתי הוא כוח מכוון, מאוחד ורב ממעדי, שעומד מול איום גרעיני ואיומים קיומיים אחרים. גם כשהוא נדחק על ידי כוחות חיצוניים אל תוך ״מנהרה צרה״ של אפשרויות, הוא מוציא את העם מן המסלול הליניארי אל מעבר לגבולות שבהם מתחילות הסתברויות קוונטיות מרובות (בלתי אפשריות מנקודת המבט הלינארית) והאפשרויות האלוהיות.
למה לאריה יש כנפיים?
מפני שלפני שנה וחצי התוכנה נוצרה מול איומים מן האוויר. נוסף על כך, הכנפיים מאפשרות לאריה גם להגן על עמו, כשהן נפרשות מעליו כמו כיפה, וגם להיות נייד יותר, מהיר יותר ויכולת התמרון שלו גדולה יותר.
נמשיך.
את מי עוד אנחנו רואים על הסמל? על מי מגן האריה ברוך כזה וברוך כל כך?
לביאה אדומה.
למה?
האריה והלביאה הם הדואליות של הבורא, ענן הכבוד והשכינה, העיקרון האלוהי הזכרי והעיקרון האלוהי הנקבי.
האישה היא סמל לאימהות, לשכינה, להופעה האלוהית הנשית. האישה היא מלכה. בשונה מאויבינו, הרומסים את העיקרון הנשי הן בתוך המחנה שלהם והן אצל ״האויב״, אנחנו תמיד מציבים אותו במקום גבוה מאוד.
אגב, ללביאות יש טקטיקה מיוחדת: לבלבל את האויב ואת הטרף. הן יודעות לכוון ולשקף את שאגתם מהקרקע באופן כזה שהיא נשמעת כאילו היא באה מכיוון אחר לגמרי. זה לא מזכיר משהו מן המבצעים הצבאיים האחרונים?
למה הלביאה בצבע אדום?
מפני שזה צבעה של אבן אחרת, הקרבונקל האדום.
לפי אחת הפרשנויות על אבני השבטים, האבן של שבט יהודה היא קרבונקל, כלומר רימון אדום או אזמרגד (ברקת) אדום. אי אפשר פשוט לקנות אותו, אפשר רק לקבל אותו במתנה או להשיג אותו בניצחון בקרב. הוא מסמל עוצמה, ניצחון במלחמה, ערכי משפחה, כבוד למבוגרים והגנה על המשפחה. אויביו של מי שנושא אותו יברחו מפניו, והוא עצמו ירדוף אחריהם.
לסיכום, אריה הברקתי הוא ארכיטיפוס של כוח, עוצמה, הרמוניה וניצחון, שנולדים לא מתוך מתקפה גסה, אלא מתוך שלמות פנימית, קדושה, בהירות וריבוי האפשרויות האלוהי. כפי שמים בתוך ננו־גביש של ברקת משנים את מצבם בתוך מנהרה צרה של מרחב גבישי, כך גם התודעה הלאומית, בשעת מבחן וברגע אמת עוברת למצב אחר, מרוכז, חסר פחד, מדויק ובלתי מנוצח.
והצבע הירוק, אגב, הוא צבע החיים. וזה אשר שאריה ברקתי מהלל ושומר עליו — ברוך אך בתקיפות, בהגנו על לביאתו: החיים.
החיים — מן הסריג הקוונטי ומן האטום הדק ביותר ועד מדרגת "אדם, מדינה, עם וארץ".
החיים כנגד המוות הגרעיני.
מפעילים את התוכנה. מפיצים את הסמל. למען החיים!
אולגה שניידרוב־דטין
תאריך כתיבת המאמר – 25.3.26
תאריך יצירת התוכנה והסמל – 25.10.24
תוכנה קוונטית "אריה הברקתי:
